העצים ליד הדרך,

הטרשים, שיחי הפרא,

כן, הכל כשהיה עודו נראה.

כאן עברנו יחד שנינו

והותרנו אחרינו

את השביל המתמשך אל הגבעה,

את הרוח הרוגעת

והשמש השוקעת

עלי אבן שהחליפה את צבעה.

לעיתים אני נזכרת

בפרחים ליד הדרך

ושדות שבם הלכתי לצדך.

אור חיוור של טרם ליל

וצללית של גדר תיל,

את קולך המתנגן בחשכה

בשיחה שעוד לא תמה,

שתיקתך בין כן ולמה

והרגע שלחשתי "רק אותך".

.

שם, ליד אותה הדרך,

נרשמו כמו בחרט

זיכרונות המסרבים להישכח.

צריף העץ, נורה דולקת,

ועינך המתרפקת

על מכתב אשר עדין לא נשלח,

את  חולפת צעד צעד,

כנוגעת לא-נוגעת,

מול דמותי המשתוקקת רק אותך.

מתנגנים שירי הערב

עצובים ליד הדרך

והשביל המתמשך אל הגבעה,

כמו שיחה שטרם תמה

ושתיקות בין כן ולמה

כצפור אשר מרגוע לא מצאה.

את קולך אני שומעת

ויודעת לא-יודעת

אם הכול כשהיה עודו נראה.

העצים ליד הדרך,

הטרשים, שיחי הפרא,

כן, הכל כשהיה עודו נראה.

כאן עברנו יחד שנינו

והותרנו אחרינו

את השביל המתמשך אל הגבעה

את הרוח הרוגעת

והשמש השוקעת

עלי אבן שהחליפה את צבעה.

לעתים אני נזכרת

בפרחים ליד הדרך

ושדות שבם הלכתי לצדך.

אור חור של טרם ליל

וצללית של גדר תיל,

את קולך המתנגן בחשכה

בשיחה שעוד לא תמה,

שתיקתך בין כן ולמה

והרגע שלחשתי "רק אותך".