מביט בַּתצלוּם הַישן,

על הַחיוּך שלךָ בְּשחוֹר וְלבן

וזוכר שוּב את אמא בוכָה

כשסיפרה לי שאינךָ,

ולי לא נותר זיכרון חי ממךָ.

מדפדף באלבוֹם וּמוציא עוד תמונָה,

אתה מחייךְ בה ברוב כּוונָה,

קומתךָ נמוכָה

וראשךָ נוטֶה הצידה ממבוכָה.

סיפרו שהייתָּ רקדן מצויין,

ושהייתָּ עצלן לא קטן,

שאהבתָ תמיד לחבק וְלגעת,

ושאת הכל חייב הייתָּ לדעת,

שידֵיךָ יַדעו כל דבר לעשות,

שראשךָ פתר כל חידה וכל סוד,

שתמיד נאספו מסביבךָ חברים,

ושהייתָּ קשוּר עד מאוד לַהורים.

מביט בתצלום הישן

הפנים שלךָ בשחור ולבן

של חייל שתמיד יִשאר בן עשרים

מְחייךְ בַּתמונות וּבְתוך סיפורים,

וּמִתוךְ חלומות רחוקים -  רחוקים,

מִתגנב לַשירים...