"הָיֹה הָיָה אָדָם"
כָּך נֹאֲהַב לִקְרוֹא אֶת סִיפּוּרֵי חַיֵּינוּ,
לִהיוֹתָם כַּאֲגָדָת-עָבַר שְקוּפָה וַעֲצוּבָה
וּמְנָחֶמֶת.

הָיֹה הָיָה אָדָם, וְאָהַבְתָּ יְפִי הָאֲנָשִׁים
קָסוּם קִסְמָה לוֹ:- שְׁבִי אַחֲרֶיהָ שְׁבִי
עַד כַּלּוֹתוֹ כַּנָּר.

הָיֹה הָיָה אָדָם. וְכָל חַיָּיו
אָמַר לִצוֹר אֶת אֵשׁ לִיבּוֹ כְּמוֹ חֲזוֹן
אֲשֶׁר דָּלַק לִפְנֵי עֵינָיו.

וְעֵת שֶדַעֲכָה אִשּׁוֹ מְעַט,
וּכְפוֹר נָגַע בְּאֶצְבַּעֲיו –
עַד מַה שֹׁאֵף לִהְיוֹת עוֹד נֵר דּוֹלֵק
עֲדֵי כְּלּוֹתוֹ.

וְאָז לִרְשוֹם בְּדוֹנַג-הַחַיִּים הַמְנַטֵף,
כְּמוֹ שָׂרַף-הָאִילָנוֹת בְּיַעֲרוֹת-הָעַד,
בְּמוֹ יָדָיו לִרְשוֹם,
אֶת אֲגָדָּת חַיָּיו: "הָיֹה הָיָה אָדָם..."