הנה התל, הכביש, הבית,

חורשת האורנים;

דשאים, כלבים ועץ הזית –

שיכון חדש בונים.

בשלף, שעת בין הערביים,

חייל עם אם נפגש;

נכדו של סב על הכתפיים

ממתיק לו סוד נרגש.

            לו תחזור שעה של חלום;

            לו כולם ישובו הלום;

            לו צעדנו בדרך יחדיו;

            לו ידענו – הכל לא לשוא.

ארבעים אביבים על התל,

והבית מלא בהכל;

רוח הזמן בבנים מהתל,

ונושאם לעולם הגדול.

המכנף ועצי הברושים

נטו מעט צמרתם;

הם עמסו במרוצת השנים

אכזבה וכאב של כולם.

            לו תחזור שעה של חלום...

שיבה זורקה, שנים חולפות,

חצר קיבוץ שונה;

תבואנה עוד שנים יפות,

תהיה עוד חגיגה.

על הגבעות, החצבים

יוסיפו כאן לפרוח;

ואנו זאת רק מבקשים –

אנא, הוסף עוד כוח.

            לו תחזור שעה של חלום...