בארבע בבוקר צלצל השעון המעורר

בארבע בבוקר הפוצי מודיע שהוא ער

אנחנו קמות בזינוק

אנחנו קופצות לחלוק

יוצאות מהחדר קדימה אסור פה לאחר

חלוק אדמדם נעליים של בית ומעיל

כיתת מניקות כך צועדת במרץ על השביל

יש חושך בחוץ כך תמיד

אותנו כל זה לא מפחיד

לסגור רווחים וקדימה קדימה להוביל

אנחנו יושבות בשורה שם בבית התינוקות

הפוצים שלנו לרגע הם לא פוסקים לבכות

אנחנו יושבות שד אל שד

כל אימא עם פוצי ביד

הילד יונק ואנחנו בנחת שוחקות

ואם זה קורה ששכחנו לסגור את הוילון

אז כל הקיבוץ מסתדר לו בפתח החלון

אנחנו שמות מארב

נראה מי יופיע עכשיו

יחטוף זבנג שמיר ויבין שהוא לא בתיאטרון

נו פוצי תפסיק וכדאי שתשאיר קצת למחר

נו די, די לבכות, הסתכל באמת כבר מאוחר

עכשיו לגהק זה הכול

תראו איזה ילד גדול

אפילו גיהוק הוא מרביץ כבר כגבר מבוגר