וכך לשכב פרדקדן ולהביט בתכלת

רואה ולא רואה בשוט העננים.

שובתת מחובות,

טבולה בים של ירק,

נושמת ריח יום עולה מדמדומים.

וכי תקלוט אזני מכל צלילי הקשת

תפלת ציפור קטנה על קן לבל ימוט,

שומעת והוזה, טובלה פני בדשא,

והוא כולו רטוב מטל ומדמעות.

כמוה גם אני כולי תפלה ורטט

לבל יעיב השכול על בית ועל קן.

לבל יועם אור יום, לבל יופרע השקט...

נעות שפתי באלם מלמולי אמן.