באביב השישים פה הכול השתנה

בבתים הישנים אחזה הזקנה

אבל יש כבר בתים חדשים בתמורה

יום חדש כבר פקח את עיניו.

על גבעת דאר-טאוויל, בין שורות הברושים

מלבינות אבנים משתתקות בנות-השיר,

ובעמק ענן ערפל חרישי

מרחף על שדות חרושים.

פזמון:

זהו רגע של חג – לאחוז יד ביד

לאהוב לתמיד – בין עבר לעתיד

את הבית הזה, היפה, האחד

שהיה ויהיה – את שריד.

עת החורף. עוטף את התל סביונים,

רקפות של אביב בחורשות אורנים,

עת הקיץ אוסף לאסם גרעינים

סתיו נושא לאגם עננים.

עת לזכור את ימי הסגריר הקרים

צריף דולף, אור רועד, אוהלים אפורים

ושרב ומטר ולילות שימורים

וימים של דמעות ושירים.

פזמון: זהו רגע של חג...

וחלום שליווינו בטוב ובמר

שראה איך זרענו שדות בדמעה

ושמע את שירת הקציר בקמה

ונתן לנו קצת נחמה.

השנים מביטות בעיניים צלולות

איך כל דור מחבר את הזמר שלו

אך כולם, עד היום, מראשית ועד תום

עוד חולמים את אותו החלום.

(ומוסיף עוד שורות ומלים אחרות

אך רוקם את אותו החלום.)

פזמון: זהו רגע של חג...