יש לי דוד
הרחק בעיר
דוד שהוא
צייר,
כל אחד אותו
מכיר
ככה הוא אמר.
כל אחד מכיר
אבל,
איש אינו
חולם,
שהוא לא צייר
בכלל,
הוא פשוט
קוסם.
פעם לי אמר
הדוד:
בחר צבעים לבד
ואני אקסום לך
סיפורים על
בד.
ואני, נרגש
נורא
ולוחוש: אדום_
הוקוס-פוקוס-
מדורה
מפיצה לי חום.
ובחרתי עוד
המון
בני גוונים של
צבע,
אך דודי צייר
שעון
שהראה על שבע.
שבע מאוחר
מאד,
ליל כבר יורד,
ועצוב לי
ולדוד,
לגמור ולהפרד.
עוד דקה, בצער
שחתי,
עוד מעט
נגמור,
יש עוד צבע
ששכחתי,
גיר פחם שחור.
לקח הדוד נייר
חלק
ישב מול הראי,
אל תהיה עצוב,
צחק
אקסום לך
אותי.
כך ישב מול
המראה
ורשם לי דוד
שיושב מול
המראה
ורושם לי דוד,
שיושב מול
המראה
ורושם לי דוד.
אודות השיר
שיר זה נכתב כחלק מפסטיבל הזמר שנת 1977 של קיבוץ אילון. הפסטיבל הוא אחד מתוך מסורת ארוכה של פסטיבלי זמר
שהתקיימו בקיבוץ בחנוכה בשנות ה70 וה80 והוא היחיד שנשתמר בשלמותו בשל נסיבות מיוחדות. בשנת 70 לאילון הפסטיבל הועבר מקלטת לדיסק תוך ביצוע
שיפורים. ההלחנה, המילים, העיבוד, הליווי והשירה על טהרת אנשי
אילון וילדיה שהספיקו כבר לגדול מאז. שיר זה נכתב במיוחד לקיבוץ אילון ומייצג אותו נאמנה. |