קיבוץ בית-הערבה הוקם ע"י גרעין של "המחנות העולים" ב-י"ט באייר תרצ"ט,  8 במאי 1939, על שם יישוב מִקראי באותו שם (יהושע ט"ו, ו'), סמוך למפעל האשלג "קַלְיָה", שקם ב-1930. הקיבוץ קם במסווה של שכונה למגורים ולהספקת מזון לעובדי המפעל. נחישותם של המתיישבים להוציא לחם מאדמת המלֵחָה, הייתה לסמל של עקשנות והיאחזות בקרקע. הכשרת הקרקעות לגידולים, שטיפת אדמת המלֵחָה וגידולי עצי-פרי וירקות היו לסאגה של התיישבות עברית. "עגבניות ים המלח" היו שֵׁם נרדף להתמדה ולהגשמת החלום חסר הפשרות של 'המדינה בדרך'. בית-הערבה זכתה להערכה ולאהדה רבה, אישים רמי מעלה ביקרו בה ומתנדבים רבים הגיעו לעזור בעבודות המשק. 

בהיותו מרוחק ממרכז הארץ, שימש הקיבוץ בסיס לאימוני יחידות הפלמ"ח וחבריו סייעו למבצעי ה"העפלה היבשתית" לעולים מהמזרח, שחצו את הירדן.

בין האנשים שסייעו ליישוב היה משה (מוסה) קראוס, נהג בחברת האשלג בקַלְיָה, שהוביל שַׂקֵי אשלג מים המלח לירושלים, משם הוסע המטען לנמל חיפה. בחזרה מירושלים היה מוסה קראוס מנַצֵל את הרֶכב הריק ומביא לקיבוץ מוצרי מזון, כלי עבודה, זֶבל מעטרות ועוד צורכי מִחיה ועבודה.

ביתם של רוזה ומוסה קראוס בירושלים היה בית שני לאנשי בית-הערבה, שם זכו לארוחה חמה או ללינת-לילה, אם אחרו לאוטובוס האחרון, וגם מספר חתונות של חברֵי המשק נערכו בו. באותה מידה היה קיבוץ בית-הערבה בית שני למשפחת קראוס, ובמיוחד לַבֵּן, שמוליק, ששהה בו הרבה, כשנילווה לאביו הנהג בנסיעותיו לקליה.

ב-ו' באייר תש"ח, 15 במאי 1948, יום פלישת ארצות ערב למדינה, פונו הנשים והילדים מהמקום, וב-20 במאי נצטוו הגברים והלוחמים במקום לנטוש הקיבוץ, לעלות על דוברות האשלג ולמַלֵט את נפשם דרומה, לסדום. 

ב-1966 הקים שמוליק קראוס, יחד עם ג'וזי כץ ואריק איינשטיין, את שלישיית "החלונות הגבוהים", ובליבו גמלה החלטה לפרוע חוב של זיכרון-ילדות לבית-הערבה. לקח שמוליק לחן שלו, שהיו לו מילים באנגלית, שיר אהבה על נערה ונער בכפר, ועל הלחן עמוס קינן כתב מספר שורות. אחר כך שמוליק סיפר לחיים חפר על הקיבוץ ונופיו, ועל רקע צלילי הגיטרה עיצב חיים חפר סופית את השיר.

השיר הוא זיכרון לָאֶפּוֹס החלוצי של כיבוש השממה בצפון ים-המלח.

ב-1980 הקים גרעין נח"ל במקום היאחזות, שנשׂאה את השם הישן ואוזרחה והייתה לקיבוץ ב-1986.