לֹא פָתַחְתִּי תְרִיסֵי עוֹלָמִי

אֶל יָמֶיךָ הַפּוֹרְצִים לָגַעַת.

לֹא הִשְׁחֵיתִי עַצְמִי בְדַרְכִּי

לִקְטֹף פִּרְחֵי חַסְדְּךָ.

לֹא פָתַחְתִּי תְרִיסֵי עוֹלָמִי

אֶל הָרוּחַ הַמִּתְגַּעְגַּעַת,

נָעַלְתִּי הֵיטֵב נִבְכֵי נִשְׁמָתִי:

לֹא יִפֹּל הַמַּטְמוֹן בְּיָדְךָ!

וְאֵיךְ וּמֵאַיִן הוֹפַעְתָּ פִתְאֹם?

הֶעֱלֵיתָ חִיּוּךְ וְהִרְהוּר וְעַצֶּבֶת  

וְאֵיךְ זֶה הָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ? דֹּם!

הִנֵּה רְשַמְתִּיךָ בְיָד מְמָאֶנֶת.