הפרא הנזירי פתח ליבו לרוך

בצהלת הרון של צבע וניחוח,

ברכת המטרות הנביטה את הרוך

והירוק בינות לסלע ולחוח.

פזמון:

ימי הכחול, בהם אף האפור שמח,

רווה עמוק ושר, מתוק ומתרונן.

כבשו, עלו בהר, בשלל גדודים פורח,

בשל פרחי הבר הפרא התרונן.

            II

הוסר מצור הצור, הסלע התנשם,

רצי גלים פרצו, פרצו מתוך עורקיו,

בזרם הבריאה ניצת והתגשם,

נסחף גם הוא וחי עד עמקיו.

פזמון:

ימי הכחול, בהם אף האפור שמח...

            II

הקוץ הקיץ ורן את סוד ברכת המים,

את נועם הלבלוב עם היקום הוא שר.

ההר כולו נמוג, המריא אלי שמים

בנהרה פורחת, בכל צבעי הכר.

פזמון:

ימי הכחול, בהם אף האפור שמח...