בחג חצי יובל מעל למאה חברים,                                                          

וכך על כל חבר - תינוק ושני כלבים.                                                       

גם בשנת בצורת אוכלים כאן מצוין,                                                        

ובבוא החורף מקבלים "דובון" חינם.                                         

הסמל בקיבוץ הוא מכונית לכל חבר:                                          

ברגע שנחוץ - אז הוא תמיד חסר.                                                         

את פולקלור הבדואים נציב במוזיאון -                                       

שעל ראש גבעה בונים שכנינו מחברון.                          

            הסמל שלנו הוא סמל מפורסם,

            כל איש שבנגב מכיר אותו מזמן;

            נוסעים קצת ללהב, ל"אבו-בניק" שם,

            ואם הוא איננו קונים קצת "סטייק לבן";

            וככה עברו כבר עשרים ועוד חמש,

            אז, חברה, תגידו: מה יש להתבייש ?!

הסמל האחר הוא קיוסק שבסיבוב ערד,

ואחמד שם מוכר פלאפל מיוחד;

בבית קמה ,בצומת, דוכן חדש נקים,

ושם יגיש מוחמד תפריט "אחוות עמים".

בלהב יש שיטה המגדירה היטב היטב

את מה לך מגיע – אך לא את מה לתת...

אצלנו, זה ידוע: בצריף למתנדבים

חוה נתנה תפוח לקיבוצניק התמים...

            הסמל שלנו...

ל"שריף" המסור אמנם אין סמל משטרה -

אך אוי לו לבחור שלא בא לשמירה!

כל גבר כאן בלהב נושא את "כלי זינו"

ביום וגם בלילה, מוכן להפעילו...

הערב כבר גולש מעל פסגת הרי חברון,

ולנו מלחש ניגון רעים אחרון;

וכשנשכים בבוקר, איש איש לעמלו,

נחוש כי זה הסמל – הבית על תילו.

            הסמל שלנו...