מסביב מדברים

על גבולות של שיתוף

על קווים אדומים

על חשש ועל פחד.

העתיד לא ברור

המחר די חשוף

למובן מאילו

אין כאן רגע של נחת.

כן סימן הקריאה

כבר דהה מן הסתם

וחזון העבר

מתכסה ערפילים

אין כאן דרך אחת

אין כיוון מסוים

לאן זה אנחנו הולכים?

גם אם שונה תהה הדרך

האתמול לא יחזור

יש דבר שאותו

לא ניתן כאן לקחת

ולמרות שזנחנו

דברים מאחור-

אסור לוותר על היחד!