משמים קודר הכפר,

העשב בלחייו,

מאום בו לא נותר,

נמרו ריחותיו

משמים קודר הכפר

לא עצור, לא עזוב,

אין נובח בכלביו,

אין משתין בקירותיו,

אין רומס את העקרב.

משמים קודר הכפר.

משמים, קודר הכפר,

חורבן ברחוביו,

מאום בו לא נותר

לא אש בתנוריו.

משמים קודר הכפר.

לא שואל, לא משיב,

אין דורש בשלומותיו

אין יושב בבית אורחיו,

אין שומע לזקניו.

משמים קודר הכפר.

משמים קודר הכפר

יבשו בורותיו,

מאום בו לא נותר

איה כל תושביו?

משמים קודר הכפר.

לא פלח, לא קדר

אין גוער בחמוריו,

אין מעיז את עדריו

אין אוהב את נשותיו.

משמים קודר הכפר

השכול על חרבותיו,

מאום בו לא נותר

אך כוס וצריחותיו

משמים קודר הכפר.