בלי כובע טמבל על הראש וטלאי על מכנסיים

לובשים בגדי שבת נאים, ישר מן המחסן.

קפלנו שרוולים יפה, גם שרוך של הגרביים,

ובארנק תקציב לסנדויץ' ובילוי קטן.

הגענו הנה לארגן, ענין אחד או שניים,

מוסדות ההתיישבות יושבים העיר, אתם יודעים.

היום גדוש ונצטרך עוד לשנס מתניים,

בן רגע נתפזרה חיש לכל הכיוונים.

מתוך הדוחק הנורא בתוך האוטובוס,

אנחנו רק פורצים החוצה, קצת אויר לנשום

ולחפש מהר, היכן מצוי פה בית שימוש…

אך רגע! חברה! מה פה?

כמו קקופוניה של קרקס ברעש ושאון,

התחנה המרכזית שוקקת בהמון, היי!

ששה בלירה, ששה בלירה,

שוקולד, גרעינים, בייגלה קרטיב,

הכל עולה פה ששה בלירה.

צועקים המוכר הקטן ואביו,

מסטיקים, סומסום, ששה בלירה!

ידיעות אחרונות! הוצאה שנייה מעריב!

יש עשרים הרוגים, ששה בלירה!

בחיי. בחיי.

בעל הבית השתגע, כל דבר היום בזול,

הי! האוטובוס נוסע, תן מהר שלא ינזול!

ארטיק קוקטייל, ארטיק שקולד! ניילון!

בכל מוסד טיפסנו בקומות עד לשמיים

מרוב ניג'וס קיבלנו יבלות בעצבים.

שתינו כמה קובים תה, ומיץ כמעט כפליים,

ניצחנו בשתייה בכל מקום את הפקידים.

הכל סודר בלב חוגג, נפגשנו שוב בשתיים

ראינו סרט חקלאי בסינימה תמר.

אכלנו פיצה איזה זיפת! במקום הצהריים

ימחשימזה כי בגללה כל התקציב נגמר.

מה יש פה לדבר הרבה, אפילו אין מעט.

ברגל עייפים הגענו איכשהו הלום.

מתים למצוא איזה, ספסל בשביל לנוח קצת…

אך רגע, חברה מה פה?

כמו קקופוניה של קרקס ברעש ושאון,

התחנה המרכזית שוקקת בהמון היי!