רוח פורע שיער במשב יוקדת השמש, לוהטת מעל,
מבדרו בבלורית ותלתל שוזפת חזה וזרועות
צמרת אילן בשלכת הסתיו, זהוב, שובב, יעלה יסתלסל,
הומייה, עירומה בלי עלעל. ים של גלים בשדות
שחוח קומה ורוטט בלבב זקוף קומתו בשיער מדובלל,
מושך את הזרע, ישאל, מדיש ומוץ הגרנות.
שלום לביתו, תנובה לשדותיו, ישמח האדם ויגיל ויצהל,
ברכת השמיים מעל.
מרנינה הרניני ברון מתרונן, מרנינה הרניני ברון מתרונן.
לבנו בודד ויתום וצונן, לבנו הומה לך מלא ודשן,
כרגב החם ותוסס בלשד כגורן עתיר ערמות, ערמות
לזרע טמון שעוד טרם נבל. אוסף שבלים אלומות ,אלומות
לו רוני הרניני ברון מתרונן. לו רוני, הרניני ברון מתרונן.
אפור הענן וקודר וכבד.
עם הרוח עולה לו מים.
המטר ושפוך זעמו היורד,
עד אפסו כוחותיו ונדם.
רך וענוג הוא הציץ הנובט,
מביט סביבותיו כנכלם,
טובל בשפעת הירוק השקט,
חיכני ורטוב ומבושם.
מרנינה הרניני ברון מתרונן,
לבנו צומח, גואה וסואן.
כגשם הטוב קילוחים, קילוחים,
לציץ העולה בשדות ירוקים,
לו, רוני הרניני ברון מתרונן.
אודות השיר
נכתב לרגל חתונתם של מרנינה ומיכאל גרוס 1957. |