מי יתן  לנו תרבות,                                         איך שהוא אוהב אותה

מזון לרוח רעבה.                                            תביט איזה רגליים…

השיעמום בקבלנות                                         והשני, ימח שימה

אוכל בכל חלקה טובה.                                    נותן לו בשיניים!

פעם בימים ההם,                                           על הסוסים, על הסוסים,

לגרוש היה עוד קצת נימוס                              קדימה! תן לו ככה!

וגיטה, באך ובטהובן                                       את הרשע הנה תופשים,

היו עדיין על הסוס.                                        אוי דרמה לא נשכחת.

וטשרניחובסקי, ביאליק, גם                             אח…זוהי זו תרבות….

טולסטוי ופושקין בקלות,

היו שגורים בפי כולם.                                    מי יתן לנו תרבות,

אז  בקבוצה היתה תרבות.                             מזון לרוח רעבה

השיעמום בקבלנות

אח… זו  היתה תרבות….                              אוכל בכל חלקה טובה.

בליל שבת ישבו הכל,

בצריף האוכל הגדול,

החברים, חולצות לבן.

החברות, בסרפן.

ניגון חליל לריכוז הקהל,

בצליל ענוג ניסר בחלל.

ושלונסקי שני שירים.

וביאליק שני שירים.

אח.. זו היתה תרבות.

מי יתן לנו תרבות…..

אבל כל זה היה מזמן

היום הגרוש שווה לא כלום

והחדש מפני ישן,

תופש את מלוא כל היקום,

למן גדול ועד קטון,

בלי תחנונים ובקשה,

כולם רצים לתפוש מקום.

היום יום סרט בקבוצה.

אח….זוהי זו תרבות…