עם רוח הסתיו לא נושרים העלים

הסתיו הוא תשוקה להיות לאביב

צפירת רכבות הנוסעות לאינסוף

ובכי אניות העוזבות את החוף

והגשם הזה הזולג לו בחוץ -

 ושוטף - ושותק, ושותק...

הערב הרד - דם משאיר אחריו

בלילה - הכל אל עצמו נאסף

רק העצב הזה של צפירת רכבות

כבדידות הכדור שנשכח לבדו

וצפירת רכבות, ותשוקות הסתווים

עוד כואב - ושותק, ושותק...

תוגה היא דוגית מפליגה למרחק

אך תמיד, אך תמיד היא חוזרת לכאן

ובתוך הדוגית נער שיר שם ישן

ואיננו חולם - ושותק, ושותק...

המון מנגינות התנגן בחייו

עד השתיק את קולן רעמו של הקרב

מנגינת השרירים הרוצים - עד כאב

מנגינת התקוות - מנגינה של הלב

מנגינת אהבה,  מנגינה של חלום שחלם

ועכשיו הוא שותק.

תוגה היא דוגית...

בינות לעצים לוחשים הפרחים

על נער של שיר שנדם הם שחים.

על נער של שיר - שבערב אדום

עצם את עיניו - לא יראה עוד אור יום

והגשם הזה, הזולג - את פניו לא שוטף

ושותק, ושותק...

תוגה היא דוגית....