על הגבעה בצל האורן

בין הכרמל לים

ניצת הלב, נֵעוֹר הילד

נרגש לקראת עולם

הכוכבים שבשמים

נשרו אל הביצה

רימו או לא רימו - שאל הוא

מה זאת אהבה

ידיים בכיסים -  מבעד

למכנסיים הקצרים

רוצות - ומתביישות לגעת

לוטפות שוקיים צעירים

גחליליות, תנים בוואדי

בכל לילות הסתיו

שירה בבוסתנים עולה לה

וריח השָֹרַף.

ולו תלך עד סוף עולם

גם לו תפליג מעבר ים

דבר מה בְּךָ לא ישכח זאת:

אני משַם.    

את הערגה אל החלום

תִשָֹא אתך לכל מקום

מתיקותה על שפתֵיךָ

עד רדת יום.

זו ביישנות אשר פורחת

מתחת לתשוקה

זו הבדידות , והביחד

שמחה ומועקה.

הכוח שבתוך הפחד

פטפוט וגם שתיקה

וסקרנות אשר נפתחת

לקראת ההרפתקה.

ולו תלך....