בעד מולדת זו אשר לא ידעתיה

ורוח ריחנית בזהב הפרדסים -

השמתי את נפשי, בצחוק עליז שלחתיה

להשרף ביקוד חמסין.

מה בשבילי חיים בלי הוללות ורעם,

בלי סערת שריפה, בלי  נשיקות סכין,

אי שמש ארורה תשפוך אישה בזעם,

אי בלי מרחב שלגי לבב מזקין.

אני אוהב אותה, - את זו – את המולדת

בעד חולות מדבר, שבריה ונבוט –

גבוה ורזה כמנגינה רועדת

עריר בין הצברים אנוד