נולדה בוינה למשפחת איריצר. אביה היה חזן בבית הכנסת הגדול. לימים הוזמן לשיר בבית הכנסת בברטיסלבה (סלובקיה), שם שהתה המשפחה מספר שנים ולאחר מכן עברה צפונה לעיירה ז'ילינה, ושם למעשה גדלה, למדה, התבגרה ויצאה עם יהודי העיירה למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ.

בגיל 4 התגלה אצלה כשרון מוסיקלי יוצא דופן והיא החלה ללמוד לנגן בפסנתר אצל מורה בעיירה. המצב הכלכלי היה קשה מאד והמורה נתנה את השיעורים בחינם. בשלב מאוחר אבא, שלמה איריצר,  החליט שאין ברירה וצריך לרכוש פסנתר שיהיה בבית. הוא נכנס לחובות גדולים מאד אבל פסנתר, די גרוע, נכנס לבית הקטן וסטלה התאמנה עליו.
היא הייתה מספרת שהמנגינות שהיא ניגנה נשמעו אחרת לגמרי בבית של המורה (כי שם הפסנתר היה מכוון כהלכה).
בקיץ של שנת 1941 אספו את כל היהודים שנולדו עד דצמבר 1925 וכך יכלה המשפחה להמשיך לשבת בשקט יחסי עד יוני 1944, המועד בו גירשו את כל יהדות הונגריה וסלובקיה למחנות.
אחרי המלחמה מהר מאד הוחלט על עליה לארץ ישראל ובשנת 1948, הגיעו סטלה ואמה רגינה-רבקה לכפר המכבי, לאחר שנישאה לעזרא וידר (צזר) עוד בז'ילינה (סלובקיה).

בקיבוץ כפר המכבי מהר מאד גילו שהכישרון המוזיקלי לא אבד בשואה וסטלה נרתמה להיות הנגנית הראשית של המסיבות, אירועי התרבות, חגי ישראל ועוד. היא ליוותה במשך שנים רבות את כל העשייה התרבותית בכפר המכבי ובמקומות אחרים בארץ (בעיקר בקיבוצים שונים). במהלך השנים אף לימדה כשנתיים נגינה על פסנתר בבית ספר למוסיקה שהיה בעפולה בשנים 1952-1955.

רק בשנת 1975, לאחר שסיימה כמה מחזורים של עבודה עם ילדים כמטפלת בקיבוץ, החליטה להגשים את חלומה הגדול ויצאה ללימודי מוסיקה באורנים. היא הייתה תלמידה באחד המחזורים הראשונים שלמדו במגמה זו. זה היה בגיל 50 (!!!)
כמובן שהייתה "התלמידה המצטיינת", זכתה הן לאהדת התלמידים הצעירים והן מהמורים הוותיקים וידעה לנתח באופן יוצא מהכלל יצירות של קלסיקונים בצד מלחינים חדשניים ומיוחדים (שוסטקוביץ', קודאי ועוד).

כאשר סיימה את הלימודים התגייסה לעבודה מלאה ופורייה ביותר בבית הספר "גוש זבולון" שנמצא אז בין שלושת הקיבוצים: רמת יוחנן, כפר המכבי ואושה. במשך עשרים שנה לימדה דורות רבים של תלמידים מוסיקה באופן יצירתי ביותר, עיבדה לחנים שילדים רשמו, כתבה מוסיקה לכל אירוע תרבותי וגם לחנים לשירים דידקטיים בגישה של קודאי, שנחשפה לה במהלך עבודת ההוראה שלה, לחנים להצגות (עם ורדה יהלום קנול), ליוותה את הזמרת תמר רז בהופעותיה, ערכה עיבודים שונים ורבים לכלי נגינה שתלמידים ניגנו (חליל, קלרינט, אבוב, חצוצרה ועוד).  בד בבד שימשה גם כרכזת המוסיקה בכפר המכבי וניתבה את לימודי הנגינה של ילדי כפר המכבי.
בצד אלה ניהלה את המוסיקה בחגי הקיבוץ, באירועים מיוחדים (שנת החמישים, בר מצווה ועוד) כאשר לרוב היא זו אשר כתבה את המוסיקה, עיבדה לנגינה ושירה, ואימנה את הזמרים והנגנים.

קצת חבל שהקיבוץ לא ידע להחזיר לה את ההשקעה האדירה שלה בנכסי הרוח והתרבות, מה גם שהיא בצניעותה מעולם לא דרשה זאת, והמשיכה לנגן על פסנתר ישן ולא מכוון שהיה בביתה.  רק בשנת 2000 קנתה לה דיצה, בתה הבכירה, פסנתר "נורמלי"  (yamaha) שעליו הייתה מתנגנת שעות, גם בימים שכבר לא יכלה לתרום יותר לציבור.