אֶת פִּי-הַיָּם נָשָׁק הַשֶּׁמֶשׁ הַבּוֹעֵר.
שְׂפָתַי – הַכַּד נָשָׁקוּ מִימֵי הַבְּאֵר.
עָלִי, בְּאֵר עָלִי, מֵימֶיךָ הַעֲלִי,
אוּלַי יַשְׁקִיף בַּמַּיִם חֵן-צִלִּי,
אוּלַי אֶרְאֶה בַּמַּיִם עֶלֶם טוֹב שֶׁלִּי.

גָלְשוּ בַּלָּאט עַל שְׂפַת – הַכַּד הַדִמְדוּמִים.
אֲהָהּ, כָּדִי, עַל מַה מֵימֶיךָ אֲדוֹמִים ?
מִדַּם אָדְמוּ אוֹ מִן הַשֶּׁמֶשׁ הַבּוֹעֵר ?
שׁוֹתֵק הַכַּד, הַלַּיִל רַד עַל פִּי הַבְּאֵר.