אימא, כבר מותר לבכות?
ישוב
חולית
לחן
שלומי מתיאס
מילים
נתן אלתרמן
ביצוע
שלומי מתיאס
עיבוד
שלומי מתיאס
השיר
מילות השיר
כֵּן, יַלְדָה, כֵּן, יָדַיִם דַּקּוֹת.
כֵּן, עַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר לִבְכּוֹת.
כֵּן, מַלְאָךְ קְטוּף רִיסִים וְשֵׂעָר,
כֵּן, עַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר. כְּבָר מֻתָּר.
כְּבָר הַלַּיְלָה רוֹגֵעַ וָצַח,
כְּבָר הַדּוֹד יוֹזֶף קְרַמֶר הָלַךְ,
כְּבָר הָרַדְיוֹ סָפַר וּמָנָה
מֶה עָשׂוּ לָךְ, כִּבְשָׂה מְעֻנָּה.
צַיְתָנִית וּמַשְׂכֶּלֶת הָיִית
וּבָאֹפֶל בָּכֹה לֹא בָכִית
וַאֲפִלּוּ (פֶּן אֹזֶן תִּשְׁמַע!)
אֶת שִׁנַּיִךְ צִמַּחְתְּ בִּדְמָמָה
וְעַל־כֹּל, וְעַל־כֹּל, וְעַל־כֹּל
כְּבָר הוּכַן, קְטַנָּתִי, פְּרוֹטוֹקוֹל
וְסֻדַּר וְהֻדַּק בְּסִכּוֹת – –
וְעַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר לִבְכּוֹת.
עַל מִטַּת הַסְּחָבוֹת בַּזָּוִית
קוּמִי בְכִי, וְיָרֵחַ יַבִּיט.
בְּכִי בְקוֹל, כִּי מֻתָּר, אוֹר־נַפְשִׁי,
כִּי חָפְשִׁי הָעוֹלָם, כִּי חָפְשִׁי!
כִּי עַל אֶרֶץ רַבָּה וּגְדוֹלָה
לֹא תַפְרִיעַ לָךְ שׁוּם מֶמְשָׁלָה.
שׁוּם פְּרֶמְיֶר אוֹ מִינִיסְטֶר עִם תִּיק
לֹא יִצְעַק: אֶת הַבְּכִי לְהַפְסִיק!
וְלָכֵן קֳבָל עָם וְעֵדָה
צַעֲקִי נָא בְדֶמַע: תּוֹדָה!
צַעֲקִי נָא תוֹדָה לַדּוֹדִים
בְּעַד כָּל, בְּעַד כָּל הַיְלָדִים!
וְאַרְבַּע חֵרֻיּוֹת הָאָדָם
תִּשְׁתַּחְוֶינָה אֵלַיִךְ דּוּמָם,
וְהֻגַּד: לְפִי כָּל הַחֻקּוֹת
הִיא קִבְּלָה אֶת הַחֹפֶשׁ לִבְכּוֹת.
הַיָּרֵחַ מַבִּיט בָּךְ צָלוּל.
הַשּׁוֹמְרִים נִצָּבִים עַל הַגְּבוּל.
אִם מִגֶּדֶר הַתַּיִל תֵּצְאִי,
יְרַדְּפוּךְ הַצָּבָא וְהַצִּי.
אֲבָל אַתְּ, – אַתְּ בִּכְתֹנֶת־הַבַּד
בְּלֶב־לַיְלָה יוֹצֵאת לְבָדָד,
וְהוֹלֶכֶת עַל נִיר וִיעָרוֹת,
וְחוֹמוֹת לְפָנַיִךְ כּוֹרְעוֹת,
עַל גַּבֵּךְ הַנָּזִיר מֵרַחְמִים –
צְרוֹר הַגּ’וֹיְנְט הַנִּתָּן לַיְתוֹמִים.
וּבְיָדֵךְ הַקְּטַנָּה פַּת־קִבָּר
אֲשֶׁר אוּנְרַ"א נָתְנָה לְמָחָר.
עַל שָׂדֶה וּנְהָרוֹת וִיעָרִים
אַתְּ הוֹלֶכֶת בִּנְתִיב גִּבּוֹרִים
וּקְרוּעָה כֻּתָּנְתֵּךְ לִסְחָבוֹת
אַךְ תּוֹלְדוֹת הָאֻמָּה נִכְתָּבוֹת!
אַתְּ תַּגִּיעִי בְּלֵיל־סְעָרָה, –
אַךְ תַּגִּיעִי! חֵי רָם וְנוֹרָא!
הַחֻקִּים הַקָּמִים לְנֶגְדֵּךְ
יִקָּרְעוּ כְּקִרְעֵי כֻּתָּנְתֵּךְ!
נְעָרִים נְחוּשִׁים כְּאֶגְרוֹף
יִשָּׂאוּךְ בְּחֵיקָם אֶל הַחוֹף
וְיָדַיִךְ עֲלֵי צַוָּארָם
מוּל שִׁבְעִים פַּרְלַמֶּנְטִים וָיָם.
וּבְעֵינַיִךְ הָאשֶׁר יָחֹג
וְהַחֹק יְנַצַּח אֶת הַחֹק,
וְכוֹכָב מִגָּבוֹהַּ יָעִיד
אֵיךְ קָרַעְתְּ אֶת הַיָּם בַּשֵּׁנִית.
וּבֵין אֵשׁ לְבֵין גַּל נְעָרִים
יַעַמְדוּ כְּמֻכֵּי־סַנְוֵרִים
לְהַבִּיט אֵיךְ בְּרֶטֶט אִישׁוֹן
מְנַצְנֵץ בָּךְ הַשְּׂחוֹק הָרִאשׁוֹן.
המילים באדיבות פרויקט בן-יהודה
|
אודות השיר
באוקטובר 1945 עם תום מלחמת העולם השניה כתב המשורר נתן אלתרמן את הטור "אמא, כבר מותר לבכות?", בהשראת סיפור ששמע מאבא קובנר אודות ילדה בת חמש מגטו וילנה, שאימא שלה החביאה בשקט, ואסרה עליה להוציא הגה כשנה תמימה. באביב 2017 המילים פגשו לראשונה בלחן מקורי, כאשר שלומי מתיאס - זמר, פסנתרן ויוצר מהישוב חולית שבעוטף עזה, התיישב מול הפסנתר והקליט את עצמו שר ומנגן. באוקטובר 2023 קיבלו המילים משמעות מצמררת, לאחר ששלומי וזוגתו שחר הותקפו באכזריות ונרצחו בביתם, בעוד בנם הצעיר הוסתר בגבורה מאחוריהם, והעמיד פני מת במשך שעות ארוכות עד לחילוצו. ההקלטה הביתית שהתגלתה בתכתובת ישנה בין שלומי לנתן סלור, נכדו של אלתרמן, יוצאת לאור לזכרם של שלומי ושחר מתיאס, הי"ד. עיון נוסף |