כשלשיכון הוותיקים נכנס ברוך עקיבא

הייתה שמחה גדולה –  למי? רק לאשתו, חביבה –

כי לברוך הפרוליטר היו עגמה וסבל:

הוא חש עלבון למעמד, היה שרוי באבל.

רצתה אישתו בכוננית ובכורסא אבסטרקטית,

רישום של בראק, עציץ וקוץ, סלון, ספה קומפקטית.

אבל ברוך תבע לגור בחדר פרוליטרי

בעל צביון מהפכני ובלי פינוק וולגארי.

בנה הוא אז מיטת ברזל (עם קרש אינץ' ורבע)

במקום שטיח – שק ישן, במקום מפה – מגבת.

כתבים של לנין ושל מרכס על לבנים בלי צבע,

וילד מזה רעב בוכה בתחנת רכבת.

הוא במסמר לקיר חיבר המנון חירות טנזניה

בצד כרוזים על וייטנאם ועל זיון גרמניה.

יונת שלום על מחנות סיביר פרשה כנפיים,

ומשמרות של מאו לבוגדים שופכים קרביים.

קריקטורה של דוד סם למראשותיו הניח;

דגל אדום על המיטה פרש במקום שטיח;

ולקריאה (לעת שינה) הציב בסל קלוע

כתבי מרכסיסטים שקיבלו הכשר לפני שבוע.

ובכניסה אל דירתו פתקה הייתה מודבקת:

"גרים כאן איש חסר מצפון וגברת מפונקת".

ומבחוץ, בגיר אדום, כתב סיסמא בגובה:

"מהפיכה תבוא מתי? – כשלא נאכל לשובע!"