יש מקום שהוא תמיד יהיה שלי,

שבו הזכרונות שקועים בחול החם.

בכל מצב וזמן הוא יישאר ביתי

לא פלא ולא נס כי זה קיים.

ובמקום הזה כבר יובל שנים

יוצאים זקן וטף במחול שרשרת

וממרומו של הר ועד עומקו של ים

תמיד עולה צומחת משמרת.

ואם תישא משם עיניך אל האופק,

תוכל לראות עד קצות הים מלמטה ומעל

ושוב יחיש הלב את פעימות הדופק

אל מול דוגית השטה על גב גל.

וכבר יובל שנים, על רכס הכורכר,

יוצאים זקן וטף במחול שרשרת

ובגבעה הזו עם שלל צמחי הבר,

תמיד עולה צומחת עוד משמרת.

ושם השיר כיין משומר

חוזר תמיד לאהבה ונעורים

ועור שטוף שמש ותלתל

אינם רק חרוזי משוררים.

ומחר, בתקווה, תישארנה שעות שכאלה

באותו המקום, על אותה הגבעה מול הים

ונדע שאכן לא היו לא נסים ולא פלא

כי המקום הזה פשוט קיים.