בין שלוש גבעות למדבר

בשדות השלחין והבר,

גדל הבית שבי,

עם מה שנזרע ונקצר.

מן התל ומנחל גרר,

ממה שהיה ועבר,

גדל הבית שבי,

עם מי שהיה ונדם.

כחוטים של האור הנמשך

מחלום שנחלם והועם,

אלי באשר אני,

מהבית שבי.

בשקיפות הזאת הצלולה,

בדריכות הקשובה לגשמים,

גדל הבית שבי

עם הזהר הזה בגזעים.

בין ערבים, בין השמשות,

מוורידה היפה בשקיעות,

גדל הבית שבי

עם אור משתנה בגבעות.

כחוטים של האור הנמשך

מעשה מרכבה הנרקם.

אלי באשר אני

מהבית שבי.

במרחב שהוריק

רון קילוח זורה רביבים

גדל הבית שבי

עם ריחות הפריחה באוויר.

העונות משתנות לעיתים,

נוקפים הימים וחולפים,

גדל הבית שבי

כשסב ונכדו מהלכים.

כחוטים של האור הנמשך

ממשחק הילדים בדשאים

אלי באשר אני

מהבית שבי.