על גבעה קטנה אחת בלב הרים גבוהים היא פוקחת את עיניה,

סערות חלפו עליה וגשמים רבים כבר חרצו בלחייה.

חמישים שנה חלפו ואת עודך ניצבת,

משנת ארבעים ותשע במקומך יושבת,

מתבוננת מסביב בנוף שאת אוהבת,

סאסא את הבית לתמיד.

בין כלניות ובין ריחות פרחי לילך,

סאסא כבר בת חמישים וצעירה כל כך.

יחד נישאר כולם ונייפה אותך,

סאסא את הבית לתמיד.

תחת מעטה של שלג ועלים נושרים מחכה לבוא אביב,

חבוקה ברוך במטעי התפוחים העוטרים לה מסביב.

חמישים שנה חלפו ואת עודך ניצבת...

למרום אני עולה בכביש המתפתל, הצהוב הופך ירוק,

סאסא מציצה אלי, יושבת על התל, כבר קוראת לי מרחוק.

חמישים שנה חלפו ואת עודך ניצבת...