כָּתְנוֹת פַּסַּים לָבַש הַגָּן

וּכְסוּת רִקְמָה מַדֵּי דִשְׁאוֹ,

וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ עָטָה כָל-עֵץ

וּלְכָל-עַיִן הֶרְאָה פִלְאוֹ.

כָּל צִיץ חָדָשׁ לִזְמָן חֻדַּשׁ

יָצָא שׂוֹחֵק לִקְרַאת בּוֹאוֹ,

אַךְ לִפְנֵיהֶם שׁוֹשָׁן עָבַר,

מֶלֶךְ, כִּי עָל הוּרָם כִּסְּאוֹ.

יָצָא מִבֵּין מִשְׁמָר עָלָיו

 וַיְשַׁנֶּה אֶת בִּגְדֵי כִלְאוֹ

מִי לֹא-יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עָלָיו

הָאִישׁ הַהוּא יִשּׂא חֶטְאוֹ!