אני בונה ביתי מעבר לגבעות,

            ואין רואים אותו משום מקום.

            איני רוצה שאיש יאמר לי איך לבנות,

            אני עליז, אני בונה יום-יום.

שנים חולפות, מכה בי רוח  – אין דבר,

ראשי שיבה, דמעה על לחיי.

זה לא על שביתי מעבר לגבעות  –  

זה על הזמן שלא ישוב אלי.

            אני בונה ביתי מעבר לגבעות,

            ואין רואים אותו משום מקום.

            איני רוצה שאיש יאמר לי איך לבנות,

            אני עליז, אני בונה יום-יום.

שנים חולפות, בני מתגרה בי  – אין דבר,

ראשי שיבה, דמעה על לחיי;

אולי את פי ישאל כיצד לבנות מחר,

אולי דרכו יסלול הוא בלעדי.

            אני בונה ביתי מעבר להרים;

            ידי קשות, אבוז לסכנות,

            אך לא אדע איך להכניע צערי –

            כי אם ביתי תמיד, תמיד לבנות.

            אך לא אדע איך להכניע צערי –  

            אני בונה,

            אני בונה,

            אני בונה...