רק אתמול עוד הדיקטטור התהלך בינינו,

עוד אתמול פסוקיו דקלמנו, והיום איננו.

מת בן האלמוות, השפם אשר אהבנו

איך נמשיך לחיות עכשיו - כך בעיתון כתבנו.

כך חלפו ימים רבים ובלי רועה העדר,

עד שיום אחד גילינו: עוד חיים בסדר.

נחפש לנו "אבי עמים" אלטרנטיבי

שיכתוב עוד "קורס קצר" באופן אינטנסיבי.

רק קשה לשמור בינתיים על חירות המוח,

בלי לדעת מה לזכור, ומה נחוץ לשכוח;

איזו מהפיכה נביא בבוא הסיטואציה

כש"האבות" והתורות עושים הרבה רוטציה.

אז כל אחד בחר לו "אב" פשוט לפי סימפטיה,

לא באופן עממי - אבל בדמוקרטיה,

וליאו, מאו, משה סנה, קוסיגין, טיטו, ג'ילאס

דפקו את סארטר, ליברמן, טוליאטי וניקיטה.

ובלי לוחות הברית כל התורה נחנקת,

המ'פכה במקום לבוא - היא מתרחקת,

במקום לחשוב, לשבור ת'ראש, לקרוא ספרים בלעז

... אוי, לו היה ר' סטאלין חי - כמה פשוט היה אז.