זה היה כחום היום,

יום של קיץ, אין ענן.

שחקו להם הטף,

בשדה, בצל אילן.

מספרם היה שלושה:

אליפלט, שרה, מיכה.

תפוחים קטפו להם

ומבאר שתו הם. ניחא.

אך הגיל והשמחות

לא ארכו, הכל עבר.

ביניהם נפלה קטטה,

ככה סתם, על לא-דבר.

בא הערב. הלבנה

בשמיים מתגלגלת.

אז התחילו מדברים

מיכה, שרה, אליפלט.

אליפלט סח: אצלנו

בחצר חבית ניצבת,

שם במים של מחצלת

הלבנה לישון שוכבת

מיכה אז פורץ בכעס:

שקר, שקר, להד"ם!

אצל סבא על הגג

ישנה היא על סולם!

אז כאש נדלקת שרה:

מצחיקים אתם, הטף!

הלבנה מול מיטתי

מתנועעת על ענף.

כך מריב לציפורנים

ומדחי אל דחי

זה יצא בשן ועין,

זה בחוטם, זה בלחי.

ועכשיו אתם החליטו

מי צודק מן השלושה.

רק דבר אחד זכרו-נא:

בלי מכות, בבקשה.