נווה ים
נווה ים (נְוֵה יָם) הוא קיבוץ שהקימו ב-1939 אנשי תנועת הנוער "גורדוניה מעפילים", ושוכן על קו החוף מדרום-מערב לעתלית.
הקיבוץ נקרא בתחילה מעפילים, והתמקם על הגבעה שעליה נמצא כיום פארק המים, ולאחר כמה שנים עבר למיקומו הנוכחי. הענף המרכזי בקיבוץ היה דיג באמצעות סירות. בשנות ה-40 של המאה ה-20 נערכו בחוף נווה ים קורסים של משיטי סירות מסוג לווייתניות במסגרת הפועל נווה ים. ב-1945 החלה הקמת בית ההבראה ומפעל השימורים נון. ב-1947 קיבל הקיבוץ את שמו הנוכחי. לאחר מלחמת העצמאות קיבל הקיבוץ שטחים והחל לפתח חקלאות. ענף הדיג הימי ננטש בהדרגה, וסופית ב-1955. חיי הדייג המנותק מהמשפחה ומפעילות חברתית היו קשים מאוד לאידיאליסטים שהקימו את הקיבוץ ובהדרגה נטשו החברים את ענף הדיג או את הקיבוץ ושתי ספינות הדיג שהפעיל הקיבוץ הודממו. פרק קצר אחרון בנושא הדיג היה בשנת 1955 כש"איחוד הקבוצות והקיבוצים" רכש בהולנד ספינות עבור נווה ים וקיבוץ נחשולים, יחד עם ספינה פרטית. הספינות נקראו "נחשול" ו"נווה ים" (השלישית - השם לא ידוע), אלא שבמסע הראשון לשדות הדיג של טורקיה נעצרו הדייגים וישבו בכלא הטורקי במשך שלושה חודשים, והספינות עצמן הוחרמו למשך לחצי שנה וכשהוחזרו נמכרה "נווה ים" לדייגים פרטיים.
ב-1953, על רקע הפילוג בתנועה הקיבוצית, נקלטו בקיבוץ חברים מיגור, וביניהם המלחין יהודה שרת. ב-1954 נחפרו בריכות הדגים. ב-1978 נמכר מפעל "נון" לקונצרן כור.
בשנת 2009 ולאחר שבקיבוץ נותרו כחמישים חברים בלבד הוחלט על חיזוק הקיבוץ באמצעות קבוצה של כמה עשרות ממפוני גוש קטיף, מיישובי צפון הרצועה ומכפר ים (ביניהם ההיסטוריון אריה יצחקי) ולצורך כך הוקמה מצפון לקיבוץ שכונת קרוונים זמנית. במקביל אושרה הרחבת בנייה של 350 מגרשים. למרות כל זאת נקלע הקיבוץ לקשיים ומונה לו מפרק מפעיל על ידי רשם האגודות השיתופיות. בשנת 2019 עדיין לא החלה הבנייה של שכונת מפוני גוש קטיף והם נחשבים לקבוצה האחרונה שעדיין מתגוררת בקרוונים.
מתוך: ויקיפדיה
התמונה מתוך פירסום בחוברת "הגלגל" מהתאריך 2.8.1945
עיון נוסף
יוצרים ביישוב
| יוצרים | פעילות |
|---|---|
| מקהלת קבוצת נווה ים | מבצע\ת |
| שם השיר | ישוב | מילים | לחן | תיוג | עיבוד | ביצוע |
|---|---|---|---|---|---|---|
| כבקרת רועה עדרו | יגור; נווה ים | מן המקורות | יהודה שרת | שירי חגים | יהודה שרת | מקהלת קבוצת נווה ים |