יום סתיו, שמחת תורה שמונים ושש, החרמון במזרח סגול לובש,

כפר גלעדי שבועיים חוגגת, ממש זיקנה מופלגת.

עולה הכביש מתפתל מתל-חי, שדרת הזיתים נחסמה כבר ודאי

את מי אני עוד מכיר בקיבוץ? בכל אופן כמעט עשרים שנה בחוץ.

אך המשק מוכר כתמיד, כל פינה כאן-עולם ומלואו.

ויפה הוא, וחי מתמיד-ביום חג, כמו ביום עמלו.

במגרש אין צריפים כבר בכלל, גם הצריף של אליוביץ נפל.

הרפת קרסה בשריפה,

ואיפה טניה היפה?

נעלם כל הבוץ מהכפר, לך תמצא עוד שלולית בעפר.

ואספלט מכסה את הכל וגם זבל הוא עסק גדול.

אך הגבעה ירוקה כתמיד והבית עומד על תילו,

ועץ החרוב עוד פירות מעמיד וזקנים עוד חוסים בצילו.

בגבעת החילות נטעו אורנים, ובגבעת השוקת-כדורגל משחקים.

הונין זה כבר לא מבצר, מרגליות שם צופה מההר.

ז'וק פוקני וז'וק תחתני, הם היום כפר יובל כמדומני.

בחורבות ניחה נגסה מחצבה, וברואחינה-יש רק משאבה.