ואולי
ישוב
יגור
לחן
יהודה שרת
מילים
רחל בלובשטיין
ביצוע
בלה זמיר
תיוג
שירי ארץ ישראל; שירי משוררים
השיר
מילות השיר
וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם.
אוּלַי
מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגַּן,
לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת אַפַּי?
מֵעוֹלָם, בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים
(אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים) שֶׁל קָצִיר,
בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלוּמוֹת
לֹא נָתַתִּי קוֹלִי בְּשִׁיר?
מֵעוֹלָם לֹא טָהַרְתִּי בִּתְכֵלֶת שׁוֹקְטָה
וּבְתֹם
שֶׁל כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי... הוֹי כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,
הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?
|
אודות השיר
כך נכתב על השיר בספרו של מוקי צור "יהודה שרת גיבור תרבות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000, עמ' 71-70): כנראה שהמנגינה לשיר "ואולי" היא קינתו של יהודה על רחל. על נסיבות כתיבתו הוא סיפר לאליהו הכהן (וגם לי). את הידיעה על מותה של רחל קיבל יהודה כששהה באחת ההכשרות של החלוצים בגרמניה. תחושת התלישות ברגע של אֶבֶל התערבבה בתחושה כי אין הוא מצליח לעבור את מחסומי התרבות והשפה הגרמנית. הוא חש שאף הנוער החלוצי שבוי במקסמי התרבות והשפה האלה. הוא החליט לכתוב לחן שיוכל לעמוד מול האופנות והמקובל על חניכיו. הוא לא כתב את תווי השיר אלא לימד אותו. השיר עשה כנפיים, ונלמד בלילה על-ידי חברי ההכשרה. למחרת הגיע למקום השליח אליק שומרוני, חבר אפיקים, שהיה אז בדרכו למפגש עם תנועת הנוער. הוא שמע מחברי ההכשרה הנרגשים על השיר החדש שנולד. הוא התחנן בפני יהודה שילמד אותו את השיר הבלתי רשום. לימים, כשסיים את שליחותו בגרמניה ונסע על-פני ההכשרות בליטא, ברכבת, פגש חלוץ ושאל אותו מה שרים בהכשרות. להפתעתו התשובה הייתה: את השיר "ואולי". במסורת המשפחה נחקק הזיכרון שיהודה כתב את השיר לא כשיר רומנטי. עגלת העץ בה נסע בחווה היא שנתנה השראה לקצבו המיוחד. אולם השיר יצא משליטתו, והביצוע חשף את הרומנטיקה שהוסתרה בו היטב. כשחזר יהודה ארצה שמע את השיר ולא הכיר אותו; הוא בוצע בצורה אחרת. כששמע אותו מושר על ידי זמר מקצועי, בתקליט, נפרד ממנו כשיר המנוכר ממחברו. דווקא שיר זה היה למוכר ביותר מכל שיריו של יהודה. עיון נוסף |