ליל תשרי היה הלילה, מוצאי יום כיפורים.

לא היו דגלים וטקס, לא נשאו שם נאומים.

רק פטיש ולב הלמו, ושלהבת נעורים,

במישור הלס הדליקה, אור שופע עלומים.

והאור הזה איתנו, פה גנוז בין הצללים,

הוא מניס קדרות וחושך בלילות האפלים.

הוא האור אשר איתנו, כמו אז בראשונה,

מגדלור משמר הנגב, זה כבר ארבעים שנה.

ארבעים שנה בנגב, קיץ חורף וסתווים.

שנות ברכה ושנות בצורת, טל תקווה באביבים.

בימים של צחוק ובכי, בימי שובע ומחסור,

ארבעים שנה בנגב, ברית חיים לדור ודור.