חג המים (מסכת)
ישוב
רביבים
לחן
תאודור הולדהיים
תיוג
מוזיקה אמנותית; שירי חגים
ולם נשיר למים-חזיון במחול - מילים|
אודות השיר
שמחת בית השואבה (חג המים). טקס משותף לרביבים ולמשאבי שדה גם יחד. סוכות, אוקטובר 1955. מתוך: עיתון 'דבר', 09.10.1955: החזיון "לעולם נשיר למים" הוצג בהצלחה בנשף ברביבים אלפים חזו בחזיון "לעולם נשיר למים'' שהוצג בליל ו' ברביבים בחג המים של המשקים משאבי שדה ורביבים, על במה טבעית, המשתרעת על עשרות מטרים. עשרות חברי המשקים, בלויית תזמורת ומקהלה, נתנו ביטוי אמנותי נאה — בשיר, בנגינה ובמחול — למלחמת ההיאחזות של העובד העברי בחבל ארץ זה, החרב והצמא למים, למלחמתו עם איתני הטבע. החזיון חובר ע"י יונת ואלכסנדר סנד מרביבים ובויים ע"י קטיה דלקובה־בדמור. ניצח על המקהלה והתזמורת משה בדמור (קיבוץ חולתה, י.מ). את המוסיקה כתב תיאודור הולדהיים מבית אלפא.... לכתבה המלאה לחצו כאן (באדיבות הספריה הלאומית). מתוך האתר של קיבוץ רביבים: בראשיתה של רביבים היה קושי רב להשיג מים. בתחילת שנות החמישים החלו אנשי רביבים לפעול נמרצות למען הבאת צינור מים מתוקים לנגב. האגדה מספרת על לוי אשכול, אז ראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, שאמר בפגישה עם אנשי רביבים: האמינו לי, יהיה לי יותר זול לשכן את כל חברי רביבים בדן אכדיה (שהיה אז היקר והמפואר במלונות ישראל), מאשר להניח צינור מים אליכם. למרות המחיר היקר, הצליח המאבק, וביום שמיני עצרת של סוכות 1955, הוא יום שמחת בית השואבה, הוחג ברביבים חג-המים, לאחר שצינור המים הגיע לרביבים. עם פתיחת הממטרות הראשונות, הונס המדבר, ושדות ומטעים החלו לצמוח סביב רביבים. "הבקעה המקוללת", כפי שקראוה הבדואים, הפכה לפתע לאדמה פוריה, אמנם גשמים עדיין אין כמעט ברביבים, אבל החקלאות פורחת ומשגשגת. |