אמרו לי חמישים

אמרו לי יראון

נתנו לי דפים

ותכתבי לנו פזמון

תספרי על מעשים

תרקמי לנו חזון

אמרו לי חמישים

אמרו לי יראון

הכל התחיל מזמן, בארבעים ותשע

קבוצה של צעירים, החליטה כאן ביתי

במלחמה יצאו מול איתני הטבע

הם לבזלת שחו: "עתה את אדמתי".

הזמן עובר ביעף, שנים עברו חלפו

סלעים ומצוקים בדשא התחלפו

ודור חדש כבר קם שני וגם שלישי

והחלום של אז, היום הוא ממשי

ביתנו התחזק צמח לו לתפארת

כשמשברים בלי סוף דופקים

כאן על הדלת

יראון היא פה אתמול היום ולתמיד

אנשי ההר, ידוע, הם זן מאוד עמיד

אפשר לכתוב רבות עוד על נוף וילדים

על מראות הטבע, נפלאות האנשים

על ענפים שקמו, על כאלה שנפלו

על חידושים שצצו וגם שנגנזו

הפזמון הזה ידוע, הוא שיר, לחג יובל

שזהו מן ארוע, בו מרבים להתהולל

אך לפעמים בלילה, בשעת החשיכה

קורה שציניות ופחד נפגשים במדרכה

שואלים אז למה דווקא ותוהים מה עם מחר

ומה יהיה עם הקבוץ הוא רעיון עקר

ומסתכלים על האחר ואיך הוא מתפרנס

ולמה כל אחד בעצמו הוא מתכנס

לכולם נאמר הערב, הביטו מסביב

איך מכולנו יחד פה, פאזל פה נרכיב

כוחנו הוא ביחד, תקוותנו ביחיד

והעתיד נראה לי מבטיח מתמיד