שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים.
הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים, אַף-עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה.
כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת
כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים;
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד
לְצַמָּתֵךְ;
שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מִן-הַגִּלְעָד.
כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ.
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:
אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי--מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה
אָנִי.
מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים: מַה-דּוֹדֵךְ
מִדּוֹד, שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ.
דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם,
דָּגוּל מֵרְבָבָה
רֹאשׁוֹ, כֶּתֶם פָּז; קְוֻצּוֹתָיו, תַּלְתַּלִּים, שְׁחֹרוֹת,
כָּעוֹרֵב.
חִכּוֹ, מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ, מַחֲמַדִּים;
זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.
אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ,
וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ.
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם--לִרְעוֹת,
בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט, שׁוֹשַׁנִּים.
יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי
רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי—
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.
קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי;
פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר;
נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ--בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ,
קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.
הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ:
כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.
שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר,
כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.
אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי
הַשָּׁמֶשׁ;
בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה
אֶת-הַכְּרָמִים--כַּרְמִי שֶׁלִּי, לֹא נָטָרְתִּי.
לִבַּבְתִּנִי, אֲחֹתִי כַלָּה; לִבַּבְתִּנִי באחד (בְּאַחַת)
מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ.
אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם
עַל-זְרוֹעֶךָ--כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה:
רְשָׁפֶיהָ--רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.
מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת,
לֹא יִשְׁטְפוּהָ;
תווים\מילים
אודות השיר
זהו ביצוע סוויטת שיר השירים בשלמותה שמבוצע על ידי חברי קריית ענבים בניצוח וליווי פסנתר של מירה שפיגל (בן-חיים) ביתו של מלחין היצירה. מירה שפיגל מספרת: מסכת שיר השירים נכתבה ב-1951, זמן קצר לאחר חגיגות ה-30 לקריית ענבים לקראת חתונתו של אחי הבכור יעקב ז"ל ואחר כך הייתה מבוצעת בקיבוץ בכל טקסי החתונה של חברי קריית ענבים כאשר את תפקיד הסולנית (במשך שנים עד ליום מותה בתאונת דרכים) הייתה מבצעת גיסתי שולמית בן-חיים, אשת אחי דן ואת תפקיד הסולן היה מבצע חבר המשק ובן המקום עמיצור מידן ז"ל. עיון נוסף |