את הפסוקים המרגשים הללו, הייתה שרה חברת קיבוץ מצובה  עם קול סופרן גבוה . המנגינה נשמעה תמיד מוזרה במקצת  ובלתי שייכת לכאן. לימים , באורח מקרי לחלוטין , נודע  הגילוי  המפתיע, כי : לחן  זה ,שהושר תמיד בחג הפסח, הנו  בעצם  שיר  עם גרמני, אשר אין לו דבר וחצי דבר עם פסח, או עם  איזו שהיא מסורת  יהודית ...

בשנת  1986-  הלחין   עוזי זהר , לחן חדש  לטקסט זה , לסלונית: - זמרת אלט בליווי  אורגן .

הלחן החדש , נקלט  באהדה על ידי החברים בקיבוץ  והפך לחלק  מסדר הפסח מדי שנה.

עם חלוף השנים והשינויים שחלו בקיבוץ מצובה,  הופסק  קיום סדר הפסח המשותף, 

וביחד עם הרבה מנהגי מסורת החג ,  שיר זה נשכח .