1.

בדרכים אין-ספור עברתי

ועתה הביתה שב

הו, ביתי, עד מה זכרתי

בנדודי, אוֹרְךָ הרב.

2.

בדרכים רבות נפתלתי

ואחרית כולן מרה.

הו, ביתי, תמיד שאלתי

דרכך הישרה.

3.

בין הבית והדרך

נתגלע מרחק מפריד

למפעל היש עוד ערך?

איך נצעד אל העתיד?

4.

החיים דומים לקרוסלה,

זה בנאלי, אך נכון יציב כסלע.

כל אחד יושב על סוס העץ שלו.

כל אחד – וחידתו או נמשלו.

5.

החיים אינם דומים לקרוסלה.

כעבור שנה הם שוב אינם כאלה.

עם הזמן שינה פניו גם הקבוץ.

יש תמורות מפנים, והשפעות מחוץ.

6.

מרוב עצים לא רואים את היער

מרוב ייצור לא חשים יצירה

וכך מתעצם וגדל הפער

בין אדם למפעל, בין רפתן לפרה!