חיים ברקני
פועלו של היוצר:
ישוב: שער הגולן
חיים (הניק) בַּרְקָנִי (פּוֹקְשִׁיבָה) (14 ביולי 1923 – 12 באוקטובר 2001) היה מורה למוזיקה, מלחין, מאייר, קריקטוריסט וגרפיקאי ישראלי.
ברקני נולד בשם הניק (חיים) פוקשיבה ב-1923 בעיר לודז' שבפולין לגרשון ואסתר פוקשיבה, במשפחה של מוזיקאים. בגיל 6 החל ללמוד לנגן בפסנתר. עוד בהיותו בפולין עסק בהלחנת מוזיקה ובנגינת פסנתר. מגיל צעיר גילה נטייה חזקה למוזיקה הקלה והעממית וכן לג'אז ולמוזיקה המודרנית של אותם ימים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח עם משפחתו (אמו, אחותו ואחיו) מזרחה לברית המועצות ושהה בסיביר ובבוכרה עד סיום המלחמה. אחרי המלחמה התגורר באיטליה במסגרת קבוצות צעירים יהודים שהדריכו נוער של ניצולי השואה והתכוננו לעלייה לארץ ישראל. בשנת 1947 ניסה לעלות, אך בדרך נתפסה ספינתו על ידי הבריטים והוא נשלח עם חבריו למחנות ההסגר בקפריסין. שם הכיר את הלינה, ונישא לה.
בשנת 1949, עם שחרורו מקפריסין, עלה לארץ עם גרעין ההשלמה "לחירות", שבו היה חבר. הוא הגיע לקיבוץ כפר מנחם להכשרה של כחצי שנה, ומשם עברו לקיבוץ שער הגולן, שבו חי כחבר עד יומו האחרון.
בסוף שנות ה-50 למד הוראת מוזיקה ב"אורנים" ושימש מורה למוזיקה ולפסנתר במשך שנים רבות, בבית הספר המקומי ובמוסד החינוכי "בקעת כינרות". כמו כן לימד תאוריה מוזיקלית באולפן האזורי למוזיקה וניצח על תזמורת תלמידי האולפן.
מאוחר יותר הקים את התזמורת הקלה "ברקנית", שהייתה מורכבת מנגנים בוגרים מעמק הירדן וניצח עליה מספר שנים. התזמורת ניגנה, בעיבודו, בהדרכתו ובניצוחו, מוזיקה קלה, שירים ופזמונים עבריים ולועזיים, קטעי ג'אז וכדומה.
בתחילת שנות ה-80 למד את תורת התזמור והעיבוד אצל המוזיקאי נועם שריף.
ברקני התפרסם לראשונה בארץ כמלחין בזכות השיר "ביתי אל מול גולן", שהיה שיר הנושא במחזמר שכתב עם יוסף נצר, גם הוא חבר בקיבוץ. השיר נקרא על שמו של המחזמר שנכתב והוצג לראשונה בשנת 1962, לכבוד יום הולדתו ה-25 של קיבוץ שער הגולן.
לאחר פרסומו הראשון של השיר, בזכות היותו שונה בסגנונו משירי "החציר והקש" של תנועת ההתיישבות דאז, זכה "ביתי אל מול גולן" לכ-40 ביצועים שונים, בהם של שלישיית שריד, שמעון ישראלי, לוסי ארנון, יפה ירקוני, אריק איינשטיין, הפרברים, אריק סיני, להקת "סטלה מאריס" ועוד.
כ-80 שירים הלחין ברקני למילותיו של חברו יוסף נצר, שהיה משורר, במאי ומחזאי. אחת מיצירותיו הנודעות הוא הלחן לשירה של לאה גולדברג "את תלכי בשדה" (ידוע גם כ"האמנם"). שירים נוספים פרי עטו שהתפרסמו בזמר העברי: "החיטה צומחת שוב" למילותיה של דורית צמרת, "ילדי איננו ילד" של יוסי גמזו, "פנאי" של המשוררת זלדה, "מותו של הקיץ" ליעקב גלפז ועוד. כמו כן כתב מספר לחנים לשיריה של חברת הקיבוץ תרצה ברגל, בהם "שיר ערש במקלט" (נומי ילדה"), "ושוב הסתיו" (כל דפי הלוח"), "השיר בירוק" ועוד.
בנוסף לעיסוקו המוזיקלי היה חיים ברקני גם קריקטוריסט, מאייר וגרפיקאי. בשנות ה-50 היה בעל קריקטורה שבועית במוסף סוף השבוע של העיתון "על המשמר". הקריקטורות הללו, שעסקו בהווי הקיבוצי, נאספו ויצאו בספר שנקרא "במסגרת" בהוצאת הקיבוץ הארצי. ברקני אייר ספרים רבים, בהם ספרי ילדים, טבע ושירה. כמו כן עיצב וצייר את המודעות והפלקטים בקיבוצו וכן את עלון הקיבוץ במשך שנים רבות.
הספר "דואוגרפיה", שכתב עם רעייתו הלינה וכן אייר ועיצב אותו, פורסם ב-1988.
השאיר אחריו את רעייתו הלינה ושלושת בניו – גדעון, ארי ובני ומשפחותיהם.
מתוך: ויקיפדיה העברית
עיון נוסף
- על ברקני באתר קיבוץ שער הגולן
- סרטון בו רואים את חיים ברקני ויוסף נצר מספרים את הסיפור מאחורי 'ביתי אל מול גולן' (מתוזמן)
- לחצו כאן כדי לצפות בסרטון לזכרו
- אוספים של חיים ברקני בספריה הלאומית, למשל כאן או כאן
מאמר ב'ארץ' על ברקני