א.

ישבנו יחד להכין לכם יובל:

חכם ותם, רשע ושאינו שואל.

אל תשלחו לכאן כאלה מבטים –

אנחנו בני אדם מאוד מתורבתים.

ב.

כן, לתרבת אותנו זה לא היה קל.

לקח שלוש שיחות, ערעור וגם סקנדל.

אך כשאין דגים לחג, גם הסרטן הוא דג;

וכשאין זמיר – גם העורב מתחיל לשיר.

ג.

אמר התם בתום לבב: נכין לכם סלט,

שסך הכל מכל וכל יהיו בו קצת:

מסכת, ריקוד או הרצאה, אולי פזמון,

סקירה פוליטית, סרט או חידון.

ד.

אז הרשע אמר בקול מתוק מדבש:

כל זה עבר זמנו. תנו משהו חדש,

כמו סרט מקצועי בחול ובשבת,

עם סופיה או בריג'יט, לרוחב כל הבד.

ה.

ורק אי-שם מתחת לבידור הקל

נפערת לה תהום כמו אפס מעוגל.

ואנו בה גולשים בקצב מסחרר –

כי יש הכל, אך משהו חסר.

ו.

אז פתח את פיו האחרון, והוא מן הראשונים:

אחרתי קצת, אמנם, סלחו לי, חברים!

לא, איני מבין על מה אתם פה מדברים.

תרבות הייתה תמיד, גם שרנו בשמחות,

רקדנו עד שכלו הכוחות.

ז.

היו גם בעיות קשות לפתרון,

של חינוך ומשק, של חברה ובטחון.

אז לא ידענו כלום, לכם הכל נהיר –

ביתכם בנוי וממוזג אוויר.

אך בעיית תרבות כזאת איני זוכר.

הן יש לכם הכל ?

אז מה, אז מה חסר?!