א.

הבן:

אתמול כשהלכנו לישון במיטות,

פתאום אז כבה לו האור.

אז כל הילדים ואפילו נמרוד,

ואפילו אני קצת התחלנו לפחוד –

פתאום כשכבה לו האור.

ב.

אבא:

אתה מפחד מהחושך? – חבל!

אני בגילך לא פחדתי בכלל.

ישנתי בחושך, בחוץ יילל תן,

למרות שהייתי אז ילד קטן.

ג.

סבא:

ישנת בשקט? – ספק אם בכלל.

ואמא'לה שלך לידך על ספסל.

כל לילה אפל, בלי סידור עבודה,

הדליקה אורה ברגעי חרדה.

ד.

הבן:

ראיתי היום שבחוץ מסביב

כולם עם דלתות, חלונות ותריסים,

לכולם יש גגות אדומים –

יש מאה או אלף בתים.

אז למה גגות אדומים?

ה.

סבא:

גגות אדומים זהו סמל, תדע!

היה הייתה פעם אחת אגדה.

הצבע נשאר אך דהה עקרון.

הגג הוא אדום, אך נטוי במדרון.

ו.

אבא:

מה סבא מבין בעניין הגגות,

מה הוא מקשקש בענייני אגדות!

הגג הוא אדום, כי לוהט בחזה

כלהט הקיץ בעמק הזה.

ז.

סבא:

שינה מתוקה חלומות נעימים

תישן, יקירי, הן בבוקר תשכים

אל פרח, אל דשא, אל עץ וציפור

תישן מחמדי, ותקיץ אל האור!