מִשָׁם לְכָאן - הוֹלֵך נִמְשָׁך הַקֶשֶׁר
וּמִי יוֹדֵעַ עַד לְאָן יוֹבִיל
אֲבָל אוֹתוֹ אָלוֹן, אוֹתוֹ הַגֶשֶׁר
וְגַם הוֹרַי הָלְכוּ עַל זֶה הַשְׁבִיל.
וְהַכַּרְמֶל לִוָוה אוֹתָם עִם שַׁחַר
וְהוּא רָאָה אוֹתָם בַּלֵיל רוֹקְדִים
וְהוּא חִכָּה לָהֶם אִלֵם בַּשַׁעַר...
אוֹתוֹ כַּרְמֶל הַיוֹם קוֹשֵׁר אוֹתִי -
אֶל זֶה הַבַּיִת, אֶל הֶחָצֵר / אֶל הַיַלְדוּת שֶׁמִהֲרָה לְהִיגָמֵר
אוּלַי שׁוֹנֶה הַבַּיִת / אַך הוּא שֶׁלָנוּ, אֵין לָנוּ אָחֵר.
הַיוֹם נִדְמֶה שֶׁכְּבָר אָבַד הַטַעַם
וְהַחַלוֹם - אוּלָי הָיָה לַשָׁווא
וְלֹא רוֹצִים לִחְיוֹת כְּמוֹ שֶׁפַּעַם
וְלֹא רוֹצִים מָחָר - רוֹצִים עַכְשָיו.
יוֹתֵר קָשֶׁה לָתֵת, וְקַל לָקַחַת
הַיוֹם בִּמְקוֹם "אֲנַחְנוּ" - יֵשׁ "אֲנִי"
אֲבָל דָבָר אֶחָד קוֹשְׁרֵנוּ יַחַד
אֶל הַדְבָרִים הַהֵם הַיְשָׁנִים -
אוֹתוֹ הַבַּיִת, אוֹתָה חָצֵר / אוֹתָה יַלְדוּת שֶׁמִהֲרָה לְהִיגָמֵר
אוּלַי שׁוֹנֶה הַבַּיִת / אַך הוּא שֶׁלָנוּ, אֵין לָנוּ אָחֵר.
מִשָׁם לְכָאן - וְעוֹד חוֹזֵר הָרוּחַ
לְהִתְרַפֵּק עַל צַמָּרוֹת בְּרוֹשִׁים
וּבֵין עַרְבַּיִם הַחָלוֹן פָּתוּחַ
לִקְשׁוֹר חוּפָּה שֶׁל תְּכֵלֶת לְרָאשִׁי.
וְאִם הַדֶרֶך בְּעַצְמָה הוֹלֶכֶת
שִׁבְעִים שָׁנָה - וְלֹא כָּבָה הָאוֹר
שִׁבְעִים שָׁנָה אַהֲבָתִי נִמְשֶׁכֶת
וְגַם מִקְצֵה עוֹלָם תָּמִיד אֶחְזוֹר -
אֶל זֶה הַבַּיִת, אֶל הֶחָצֵר / אֶל הַיַלְדוּת שֶׁמִהֲרָה לְהִיגָמֵר
אוּלַי שׁוֹנֶה הַבַּיִת / אַך הוּא שֶׁלָנוּ, אֵין לָנוּ אָחֵר.
אודות השיר
נכתב לכבוד חג ה-70 בשנת 1992. |