1955- 2015. הייתה בת וחברת קיבוץ יגור. עידית ביקשה להישאר באלמוניות יחסית ולכן כתבה לנו רק דברים כלליים מאוד אודותיה.
כך כתבה לנו עידית על עצמה:
"הכרמל הוא תבנית נוף מולדתי. מהיום שנולדתי ועד היום הוא חרוט על חיי וצובע את שיריי באותו ירוק-עד שאיננו דוהה לעולם. המילים והלחנים נכתבו בי מעצמם כמעט לפני שידעתי לכתוב, והם ממשיכים לגדול איתי ובי בכל נופי הזמן והנפש".
הרבתה לכתוב ולהלחין שירים לאירועי תרבות שונים ביגור. השיר "מראה מקום" שכתבה (מילים ולחן) ב-1982 לחג שנת ה-60 של יגור (יָגוּר נוֹתֶנֶת לִי מָקוֹם לָנוּחַ), כמעט הפך להמנון מקומי של יגור. עידית שימשה במשך כמה שנים בתפקיד עורכת ביטאון הקיבוץ, "דפי יגור", ושנים שימשה ספרנית בספריית בית הספר האזורי "כרמל זבולון" ובספריית יגור.
שני השירים הראשונים שהתפרסמו היו עם לחניו של מתי כספי - "אישה" ו"הייתי אומרת". אחר-כך, במרוצת השנים, הולחנו שיריה של ידית ע"י מלחינים נוספים: סשה ארגוב, נחום היימן, מוני אמריליו, אורי הרפז, צבי שרף ואחרים. גם היא בעצמה הלחינה כמה וכמה שירים שכתבה.
בשנת 2012 יצאו לאור דיסק וספר שיריה הראשון "הייתי אומרת" ובו מיטב שיריה. הספר מעוטר בצילומיה של הצלמת מיכל מלכין, אף היא בת קיבוץ יגור.
במהלך 2014 התגלתה בגופה של עידית, מחלה ממארת שכרסמה בה מספר חודשים עד למותה בראשית 2015 והיא בת 59. אחותה, נטע, מספרת על התקופה האחרונה בחייה: "היא שהתה ב"בית אחווה" בית סיעודי ביגור מוקפת בחברים ובחברות, שישבו לידה וסעדו אותה ברגעיה הקשים. ביומה האחרון ישבתי ליד מיטתה, אוחזת ומלטפת את ידה, שרתי לה בית מתוך השיר "מראה מקום" שהפך מעין הימנון שחברי וילדי יגור שרים בחגי המשק (יגור נותנת לי מקום לנוח, בית קטן בצל). עידית פקחה את עיניה ודמעה ירדה על לחייה".
עידית הובאה לקבורה בבית העלמין ביגור, הקיבוץ בו נולדה ובו חיה את כל חייה. אחיותיה נטע וטליה ספדו לה: "נוחי בשלווה, עידית אהובה שלנו, ליד ההורים שכל-כך אהבת ובתוך הנוף שהעשיר את עולמך. לא נשכח אותך ונמשיך להתפעם ממך ומשירייך".
יהי זכרה ברוך.
עיון נוסף