אֶזְרַע עוֹד אֶזְרַע הַגַּרְעִין
הַזָּהֹב
אַעֲמִיק הַטְמִינוֹ בְּנִירִי
הֶחָרוּשׁ,
שׁוּב אֶסְפּוֹר הַיָּמִים, שׁוּב
אֶמְנֶה הַלֵּילוֹת
עַד אֶקְצוֹר, עַד אֶקְצוֹר
עַד אָדוּשׁ , עַד אָדוּשׁ .
חִטָּת פָּז חֲלוֹם בִּשְּׁחוֹר עַצְבוּתִי
קַמַּת פָּז מָחָר עַל קַרְקַע חַיַּי
לְזֵכֶר אָבִי, וּלְכֹסֶּף סָבִי,
וּלְמַעַן בְּנִי הַתִּינוֹק וְהָרַךְ.
אֶזְרַע עוֹד אֶזְרַע הַגַּרְעִין
הַזָּהֹב
אודות השיר
זרעים שנטמנו כמעט לפני 60 שנה חוזרים ונובטים, גדלים ומסתעפים, נותנים
פרי ובצילם נחסה. הריקוד הפך לחלק ממסורת התרבות בשפיים, וממשיך ללוות אתנו כדברי המשוררת פניה ברגשטיין: "לזכר אבי, ולכוסף סבי ולמען בני התינוק והרך. אזרע עוד אזרע הגרעין הזהוב". את השיר הלחין אברהם דאוס למילים של פנייה ברגשטיין, במיוחד לחג ה-25 לשפיים, והכוריאוגרפיה היא של טובה צימבל. אברהם דאוס מנצח מקהלות ומלחין היה מורה למוזיקה ומנצח על המקהלה בשפיים בשנות ה-50. |