הביתה בשובי במעלה הכביש
גלבוע בי צופה וחיוכו ירוק,
בחום ובצהוב מביט בי שדה-חריש
רוח כליטוף בינות לקני הסוף
שריקת רעות תשרוק...

לבד אצעד בדרך עין-חרוד,
הנה זו חופשתי הרגילה.
לבד אצעד בדרך עין-חרוד,
שדרת ברושי-ילדות המצילה.
מבין הקוצים מציץ בי קיפוד,
מרעיד לי זנבו נחליאלי,
לא צחוק בעיניי, לא צחוק, לא דמעות
רק טוב לי, רק טוב ומלא לי...
לבד אצעד בדרך עין-חרוד
ולא אשאל ולא אומר מילה.

הביתה בשובי בשביל המדרכה
לי נערה קסומה בזרועותיי תצחק.
על דשא השכונה בקהל המשפחה
ילד טוב, אהוב, אהי לאמא שוב -
"בן-תנובה" מפונק...

פזמון...