1895-1980. ממייסדי קרית ענבים, קיבוץ ההר הראשון. נולד בברנובקה (וואהלין, אוקראינה), לאביו חיים יעקב, ולאמו דינה בת יהודה. קיבל חנוך מסורתי ב'חדר'. בגיל 12 נכנס לבית ספר עממי רוסי, נבחן וקבל תעודה של עוזר בבית מרקחת. 

מילדותו נהה אחר ה"כלי זמר" שבעיירתו ושעות רבות היה מאזין לנגינתם בחתונות. רכש לו כנור ולמד לנגן בו על פי השמיעה את רוב הניגונים שקלט מה"כלי זמר''. כבר מראשית נגינתו גילה נטיה לאימפרוביזציות וחיבור מנגינות. 

דלותם של הוריו אילצה אותו לנטוש את "מעשי הנעורים" האלה ולדאוג ל"תכלית". והוא נדד ממקום למקום לחפש עבודה, כעוזר בבתי מרקחת. בד בבד  עם פעילותו באגודת "צעירי ציון''. אחרי המהפכה הרוסית, והוא עוד בשירות צבאי בצבא הרוסי, הצטרף לקבוצת חברים מ"צעירי ציון" בפרילוקי (פלך פולטבה) שהתכוננה לעליה. את הכשרתה הראשונה קבלה הקבוצה בחוות 'החלוץ' באודסה, ובימי שהותו שם נזדמן לו לשמוע כמה מגדולי החזנים, רוטמן, שטיינברג ומינקובסקי, שהשפיע על יצירתו. במשך שנתיים היה נוהג לעזוב את ההכשרה וללכת ברגל לאודסה כדי להאזין לתפילתו של מינקובסקי בליווי העוגב והמקהלה בניצוחו של דוד נובאקובסקי. מוסיקה זו השאירה בו רשמים עמוקים. בעת שהותו באודסה נזדמן לו גם לראשונה בחייו לשמוע קונצרטים ואופרות.

בסוף החורף של 1921 עלה אפרים יחד עם בת זוגו סוניה (שרה) ארצה, והשניים נישאו. יחד השתתפו עם אנשי קבוצתם ביסוד קרית ענבים. בשל עומס עבודתו בקיבוץ הזניח לגמרי את הנגינה. רק ב-1932 רכש לו שוב כנור והחל לנגן בשעות הפנאי. הוא לא ידע תווים וניגן מהשמיעה בלבד. אז גם החל מחבר מנגינות ראשונות.

 אפרים בן חיים החל ללמוד את יסודות המוסיקה מפי י.ל. נאמן, איש ירושלים, מתלמידיו המובהקים של פרופ' שלמה רוזובסקי. בשנת 1935 נפגש עם הקומפוזיטור סטפן וולפה, והמשיך להשתלם אצלו. וולפה התפעל מתלמידו זה והיה אומר את שבחו בפני מוסיקאים ותלמידים. לאחר שוולפה עזב את הארץ, המשיך בן חיים ללמוד אצל יוסף טל (גרינטל) בקונסרבטוריון בירושלים וכן למד גם אצל אלכסנדר אוריה בוסקוביץ.

יצירתו המוסיקלית כללה בעיקר יצירות בזמר העממי: שירי עם, שירי ילדים, מחזות לילדים, רקודי עם השלובים במסיבות חג ומועד בקבוץ. עודדו אותו להמשיך ביצירתו משוררי הקיבוצים: לוי בן אמיתי, זרובבל גלעד, משה בסוק, פניה ברגשטיין, חנן שדמי ואחרים. וכמה משיריהם נתפרסמו הודות למנגינותיו (למשל: "שדות שבעמק").

בשנת 1944, במלאת עשר שנים ליצירתו הוציא לאור בעזרת קיבוצו חוברת ראשונה של שירי העם שלו בשם "זאת ארצנו". הוא גם חיבר את העיבודים ליצירותיו. מנגינות רבות משלו נכללו בקבצים שהוצאו על ידי המרכז לתרבות: "שירי עבודה ומולדת", "צלילי הכפר, "שירי שבת" ועוד.

במלאת 30 לקריית ענבים (1950) הלחין בן חיים את מסכת ט"ו באב שבוצעה בקיבוץ על ידי חברי וילדי המקום בלווי של תזמורת קול ישראל של השנים ההן כאשר את העיבוד התזמורתי עשה פטרושקה המנצח הקבוע של התזמורת וידיד טוב של בן חיים. חגיגות המקום צולמו עבור סרט תיעודו בשם "שורשים בסלע". פס קול הסרט היה כולו של אפרים בן-חיים. בין השאר אפשר לראות בו את חברי המשק רוקדים לצלילי המסכת בכרמים. 

מבוסס על "האנציקלופדיה לבוני היישוב", ניסוח: אלישע פורת. תיקונים והערות: מירה שפיגל (ביתו של בן-חיים)