בתחילת דרכם לא הייתה קיימת גיטרה חשמלית ( שהייתה מבחינת "הס מלהזכיר" באותם ימים) ולכן הייתה נדרשת רמה מאוד גבוהה של יצירתיות כדי להגביר את הגיטרות ואת זה סיפק יאיר נסימוב שתמיד מצא פיתרון טכנולוגי יצירתי.

בתחילת דרכה נגנה הלהקה רק מנגינות ולאט לאט שולבה הלהקה במסיבות יום שישי של "המוסד". במסיבות אלה זכתה הלהקה להצלחה גדולה בעיקר עקב השינוי העצום והמנוגד למוזיקה שהייתה נהוגה להישמע באותן מסיבות. (במקום ריקודי עם להיטים מהרדיו).

אחרי פעילות של שנה הוחלט ש"חייבים גיטרה חשמלית". מזכירות המוסד הסכימה לרכוש גיטרה בתנאי שהנערים יביאו את הכסף, וכאן התארגן גיוס בקטיף תפוזים שאליו חברו עשרות נערים שיצאו לקטיף ובזיעת אפם קטפו מספיק תפוזים למימון הגיטרה.

בשנת 69 יצאה הלהקה להופעה הראשונה מחוץ לגבולות הקיבוץ ומאז תוך כדי תנועה שיפרה את כלי הנגינה ואת ציוד ההגברה והתחילה להסתובב בכל הקיבוצים בארץ מדן ועד גרופית.

בשנת  1974 אחרי שחברי הלהקה חזרו ממלחמת יום כיפור (היו חצי שנה במילואים) פרש יעקב מילר ובמקומו הגיע יאיר דבש מכפר ויתקין שהפך לגיטריסט המוביל. אופי הלהקה השתנה ולאט לאט התחילו להכתב שירים מקוריים.

בשנת 1976 חדלה הלהקה מהופעות בחתונות  ושמשה כתזמורת במפעלים של התנועה כמו "השיר לא תם" שהועלה  לאחר המהפך ב-1977. במופע זה חוברו הגופים המוזיקלים של התנועה הקיבוצית כמו הגבעטרון, שלישית המעפיל, חברי התאטרון הקיבוצי ועוד..

הלהקה התפזרה סופית בשנת 1980 ובעצם לא נפגשה לנגינה משותפת עד שנת 1996. בשנה זו הוחלט להיפגש ליום הקלטת שיר אחד באולפן בקיבוץ העוגן ( שהיה מקומם הטבעי מכיוון שהם עזרו בבנייתו 25 שנים קודם לכן). חברי הלהקה התקבצו מכל קצוות תבל להקלטת "שיר המפגש" שנכתב במיוחד לאירוע. מאז אותה שנה  הוקלטו עוד כ- 15 שירים שכל שיר נכתב ימים ספורים לפני מועד ההקלטה.ב- 15.9.2011נערכה הופעה שהייתה מבוססת רק על השירים המקוריים של הלהקה שהשיר "לכל אלה שהגיעו" נכתב במיוחד להופעה זו. ב- 15.9.2016 חזרה הלהקה להופעה נוספת והשיר שנכתב במיוחד הוא השיר שסיים את ההופעה ונקרא "בסוף נתגעגע".

כיום הלהקה נוהגת להיפגש אחת לכמה חודשים אך רוח העבר והזיכרונות הופכים כל  מפגש כזה להנאה צרופה, והמשפט שמבטא את כל  הרגשות נכתב ב"שיר המפגש"

עובר הזמן ויש לו שיניים, אבל הזיכרון מפצה....