בין מוריו היו צבי אבני, חיים אלכסנדר, מרק קופיטמן ואלכסנדר גהר. מיכאל וולפה הוא מורה ומרצה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שם הוא מכהן כראש החוג לקומפוזיציה וניצוח. הוא מייסד המגמה למוזיקה בבית הספר התיכון למדעים ואמנויות בירושלים, אותה ניהל בעבר. בשנים 2005-2011 היה המנהל האמנותי של חג המוזיקה הישראלית.
מיכאל וולפה הצטרף לקיבוץ שדה בוקר בנגב לפני כעשרים שנה. הוא התמסר לפעילות מוזיקלית אזורית נרחבת, וייסד, בין השאר את הפסטיבל "צלילים במדבר" ברמת הנגב. פסטיבל מוזיקלי זה, הנערך מדי שנה בחג החנוכה, מוקדש ליצירה המוזיקלית הישראלית המקורית.
ביצירתו של וולפה ניכרת השפעה של חוויות מעצבות בתרבות הישראלית: שירות מילואים פעיל הכולל לחימה במלחמת לבנון ואהבתו לזמר העברי. השפעה זו מתבטאת בהשקפת עולם הומניסטית שמטרתה לקרב בין כל חלקי החברה הישראלית ופרויקטים אמנותיים רבים המנציחים יוצרים ישראליים מהעבר ומבליטה יוצרים ומבצעים עכשוויים. השפעה נוספת היא מותה של אימו בהיותו בן 14 ואשר לזכרה כתב סטאבט מאטר. מקום מיוחד ביצירתו תופסות יצירות שכתב לאנסמבל קפריזמה הירושלמי, שהיה בין מייסדיו, יחד עם הגיטריסט חנן פיינשטיין ונגן הויולה גדי עבאדי. וולפה כתב לאנסמבל תשע יצירות רחבות יריעה ("קפריזמה" מספר 1-9), שלושה מחזורי שירים ויצירות נוספות. היצירה האחרונה שהוקדשה לקבוצת "קפריזמה" היא "שנים עשר הירחים" לשלושה עשר נגנים, אשר מתארת את לוח השנה העברי. בנוסף כתב יצירות רבות לחלילית ולנגנית החליליות דרורה ברוק.
וולפה הוא מלחין פורה ומנצח מוכר. הוא כתב מגוון רחב של יצירות להרכבים שונים, סימפוניים, קאמריים וווקאליים. בולטת ביצירתו הנטייה להשראה הבאה מכתבי הקודש העבריים ומהשירה העברית החדשה. מיכאל וולפה ניצח כמה שנים על מקהלות שונות ועל התזמורת הקיבוצית. יצירותיו מבוצעות על במות חשובות בארץ ובעולם. רבות מיצירותיו הוקלטו והן משודרות בקול המוסיקה ומופצות על גבי תקליטורים.
במרץ 2009 זכה וולפה בפרס אקו"ם על מפעל חיים במוזיקה, ובספטמבר 2013 זכה בפעם השנייה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים.
וולפה הוא קרוב משפחה של המלחין שטפן וולפה, שהוא בן-דוד של סבו ושל סבתו.
מתוך: ויקיפדיה העברית